בית > Oasis of Peace > Information > Media reports > משרד החינוך מעמיד למבחן את הדו קיום בבית הספר של נווה שלום

משרד החינוך מעמיד למבחן את הדו קיום בבית הספר של נווה שלום

יום שישי 14 ביולי 2017

קישור לכתבה בהארץ

המשך הפעילות של בית הספר היהודי־הערבי בנווה שלום בשנת הלימודים הקרובה נמצא בסכנה. הסיבה: משרד החינוך לא אישר לקבוצת תלמידים מהמועצה האזורית גזר הסמוכה להתחיל שם את לימודיהם בכיתה א’. המוסד החינוכי ליד לטרון — הראשון מסוגו בישראל שגם כיום נשאר אחד הבודדים — מקפיד מאז היווסדו על איזון מספרי בין יהודים לערבים. ללא 16 התלמידים היהודים מגזר, ייתכן ששאר חבריהם היהודים יבחרו שלא ללמוד בכיתה עם רוב ערבי — והייחודיות של בית הספר תתבטל. "מפגש שוויוני בין יהודים לערבים כמעט ולא מתרחש, בטח לא במערכת החינוך. משרד החינוך פוגע בעצם האפשרות שנמשיך להתקיים", אומרת פולי פרנהאוט־סופר, שבנה ערן אמור לעלות לכיתה א’ בנווה שלום.

בבית הספר היסודי נווה שלום־ואחת אל־סלאם לומדים כמעט 200 תלמידים, ובגן הילדים הצמוד כ–30 נוספים. הוא נוסד לפני כ–32 שנים. כל מי שעוסק בחינוך דו־לאומי למד בו על השיטה. מעמדו של בית הספר עבר גלגולים שונים, אך לפני קצת יותר משנתיים הוא הצטרף לחינוך הממלכתי הרשמי לאחר מסכת בקשות, וכעת פועל בית הספר במסגרת המועצה האזורית מטה יהודה. לפני כשנה הוכרה הייחודיות של בית הספר "בתחום חינוך דו־לאומי, דו־לשוני ורב־תרבותי, בו שתי השפות, התרבות והמסורת של שני העמים ושלוש הדתות, היהודית, נוצרית ומוסלמית נלמדות באופן שוויוני", כפי שקבע משרד החינוך.

במשך השנים קלט בית הספר תלמידים משש רשויות שונות: רמלה, לוד ואבו־גוש, מודיעין ויישובים במועצות האזוריות גזר ומטה יהודה. בשנה החולפת הביעו בגזר, שממנה באים רוב התלמידים היהודים, התנגדות למעבר תלמידים לנווה שלום, הנמצא במרחק של קילומטרים ספורים. גם בשנים קודמות לא שילמה המועצה "אגרת תלמיד חוץ", הנדרשת כאשר בית הספר נמצא ברשות אחרת. לדברי גורמים שונים, נאמר כי הסטטוס־קוו יישמר, אך לאחר כמה פניות שלא נענו התברר לפני כחודש וחצי כי הפעם הפסילה גורפת וחד־משמעית. לא מדובר רק בכסף, שבעבר שולם לפחות בחלקו על ידי ההורים עצמם: בהיעדר אישור ממשרד החינוך, נווה שלום אינו רשאי לקבל תלמידים מרשויות אחרות.

חלק מההורים היהודים ביישובים שונים בגזר פנו לאגף החינוך במועצה האזורית, שענה בנוסח אחיד כי "תושבי המועצה מוזמנים ללמוד בבתי הספר ברשות, ולקבל מענה הולם ונאות, המותאם בעזרת הצוות החינוכי והרשות". כל הערעורים שהגישו למנהלת מחוז המרכז של משרד החינוך, עמליה חיימוביץ, נדחו. "מערכת החינוך בגזר מציעה חינוך איכותי, והצוותים מאפשרים ליווי מיטבי", היא כתבה להורים בשבוע שעבר, במכתב שהגיע לידי "הארץ", "על מנת לשמור על רצף חינוכי, חשוב לנו לטפח את תחושת השייכות של הילדים למקום בו הם מתגוררים". לדבריה, מעבר תלמידים מהיישוב "יפגע באיזון המספרי" של מוסדות החינוך ו"עלול לפגוע במרקם החברתי ובאינטגרציה".

בשביל פרנהאוט, "תחושת השייכות" שעליה מדברת נציגת משרד החינוך אינה מוגבלת לכרמי יוסף, היישוב הקהילתי שבו היא חיה. ההקשר רחב יותר. "זה בדיוק מה שאנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו", היא מסבירה. "הם לא יישארו כל חייהם בכרמי יוסף. הרי יום אחד הם ייצאו מגבולות היישוב ויפגשו אנשים אחרים. אנחנו רוצים שהמפגש עם המציאות יתחיל כבר בשלב בית הספר".

כשעברה עם משפחה לכרמי יוסף, שלחה פרנהאוט את בנה הבכור לבית הספר האזורי. זאת היתה הבחירה הבטוחה, הרגילה. את דניאל, בתה האמצעית שתעלה לכיתה ד’, כבר החליטה לשלוח לנווה שלום. "למי שמחפש ציונים והישגים בתי הספר במועצה באמת טובים, אבל אנחנו רצינו ראייה רחבה, שמחברת את הילדים לחברה שבה הם חיים. רצינו בית ספר עם תפיסה אוניברסלית, שלא תגדיר לילדה בת שש את גבולות העולם שלה אלא תאפשר לה לבדוק אותם בעצמה". על רקע ההצלחה ביקשה המשפחה כי גם הבן הקטן, ערן, ילמד בנווה שלום.

המשפחות דוחות את הטענה לפגיעה במרקם החברתי ביישובים בגזר. "כדי להיות חברים שלי לא צריכים להיות באותו בית ספר", אומרת דניאל סופר, "אני יכולה לפגוש אותם במקומות אחרים, בבתים שלהם או במגרש המשחקים". גם בתה של מור שטייגל אמורה להצטרף לבית הספר בשנה הבאה. "אין סיבה שהילד יתנתק רק בגלל שהוא הולך לבית ספר אחר", היא אומרת. "בכל מקום יש גם תנועות נוער ופעילות לא פורמלית אחרת. חוץ מזה, אם הילדים בגזר לא ייפגשו בבית הספר היסודי, זה יקרה בתיכון. לעומת זאת, איפה בדיוק אפשר להיפגש עם ערבים באופן שווה ולאורך זמן? המפגש הפנים־יהודי מתקיים כל הזמן ובכל מקום. בלי נווה שלום, לא יהיה מפגש יהודי־ערבי". לדברי שטייגל, "לא רק שהילדים לא פוגעים במרקם החברתי האזורי, אלא הם תורמים לו במפגשים עם הילדים בחטיבה ובתיכון, כאשר הם מביאים את הגישה הפלורליסטית שעליה חונכו".

גם הנימוק של מועצת גזר ואחריה של משרד החינוך, כי בתי הספר של המועצה האזורית מספקים "מענה הולם ונאות", מעורר ביקורת אצל ההורים. המענה המדובר אינו מה שהם מחפשים. "אני מאמינה בדו־קיום, וזאת לא בדיוק תפיסת העולם שהחינוך הממלכתי הרגיל שותף לה. יש לנו אחריות לעצב את החינוך של הילדים שלנו בהתאם לערכים שלנו", אומרת פרנהאוט.

לדברי שטייגל, "זה אבסורד לא לתת לילדה שלי את האפשרות ללמוד באחד מבית הספר הייחודיים ביותר בארץ. כל הזמן מדברים על חיים משותפים, אבל אין כמעט בתי ספר שפועלים ככה. אנחנו פשוט רוצים שהבת שלנו תכיר את האנשים שחיים איתנו". בתה הגדולה של שטייגל עולה לכיתה ה’ בנווה שלום. השבוע היא נאמה בערבית ב"יום השפה הערבית" שצוין בכנסת.

צעדי הרשות המקומית ומשרד החינוך עלולים לפגוע לא רק בתלמידים היהודים, אלא גם בחבריהם הערבים. ללא 16 התלמידים מגזר, ייתכן שבית הספר ייאלץ לדחות חלק מהתלמידים הערבים שכבר נרשמו. האיזון השביר מתערער. נאיף, בנה של רימה אבו־ריאש מלוד, לומד כבר שנתיים בגן הילדים של נווה שלום. בשנה הבאה הוא אמור לעלות לכיתה א’.

"אין אצלנו בתי ספר מעורבים", אומרת אבו־ריאש, "שלחתי את הילד לגן כי רציתי שילמד במסגרת מעורבת, שיכיר את החוויה הזאת מגיל מאוד קטן. זאת לא היתה החלטה פשוטה, כי צריך לקום מוקדם כל בוקר כדי להספיק להסעה, אבל חשבתי על הטווח הארוך. עכשיו מתברר שלא בטוח שהוא ילמד בנווה שלום, ובתי הספר הטובים בעיר כבר סגורים. זה מאבק משותף של ערבים ויהודים. אם זה לא יצליח, אני אשקול לתת לו חינוך ביתי".

בערעור שהגישו ההורים למשרד החינוך, שנדחה, כתבה עו"ד קרן רז מורג כי "בהיעדר כל אלטרנטיבה חינוכית דו־לאומית בשטח המועצה עצמה, קבלת החלטה על סגירת בית הספר בפני תלמידים תושבי המועצה היא פוגענית במיוחד". בהמשך הוסיפה כי "קיימת תחושה לא נוחה לפיה ההחלטה התקבלה ממניעים פוליטיים ולא משיקולים מקצועיים, וזאת רק בשל העובדה שמדובר במוסד בו לומדים יהודים וערבים יחדיו".

כמה הורים מספרים כי במשך השנים שמעו מנציגי המועצה הערות בגנות החלטתם לרשום את ילדיהם לנווה שלום, בניגוד להורים שבחרו בבתי ספר דמוקרטיים שמחוץ למועצה. לדברי אחד הגורמים, גם האיסור נגד תלמידים כאלה נאכף באופן פחות חד־משמעי. במועצת גזר סירבו להתייחס לדברים. זאת ועוד, בוויכוח דומה לכאורה בין רשויות מקומיות במרכז הארץ לבין בית הספר שבכפר הירוק, העדיף משרד החינוך לחפש פשרה כלשהי — מנגנון ויסות כזה או אחר שיסדיר את המחלוקת. אם אכן קיים רצון כזה ביחס לנווה שלום, הוא לא תורגם עד כה למעשה.

על פי נתונים שפרסמה מועצת גזר עצמה, בתחומיה פועלים שישה בתי ספר יסודיים, שלומדים בהם 2,919 תלמידי המועצה ועוד 288 תלמידי חוץ. לדברי מקור העוקב מקרוב אחרי השתלשלות העניינים, קבוצה של 16 תלמידים העולים לכיתה א’ אינה "איום אסטרטגי" על מערכת החינוך המקומית.
מקור אחר הוסיף כי "גם אם יש סכנה של סגירת כיתה אחת באחד מבתי הספר הרגילים בגזר, כאן מדובר על פגיעה בבית הספר ייחודי כמו נווה שלום. בראייה כלל־ארצית וממלכתית, קשה יהיה להסביר החלטה כזאת". הגדרת בית ספר כייחודי על־אזורי ברמה ארצית עשויה לסלול את הדרך לפתרון אפשרי.

"אנחנו נלחמים על הזכות לחתור לשלום וחיים משותפים", אומרת יו"ר העמותה החינוכית בוואחת אל־סלאם־נווה שלום, סמאח סלאימה. "חינוך הוא הכלי היחיד שיבטיח עתיד משותף, דמוקרטי ושוויוני במרחב המשותף שלנו. בכפר שלנו הצלחנו 40 שנה לחיות יחד. אנחנו נעשה הכל כדי לממש זכות זו לכל ילד וילדה, יהודי או ערבי. זה מאבק צודק: הגיע הזמן ללמד את מערכת החינוך שיש לנו זכות בסיסית לחיות ביחד".

לדברי אנאור דאוד, שניהל את בית הספר במשך 15 שנים וכיום יו"ר הוועד המקומי, "בית הספר נועד לתת חינוך אחר לילדי הכפר ולילדי הסביבה כולה. גזר תמיד התנגדה למעבר אלינו, אבל בסופו של דבר התלמידים הגיעו. אני מקווה שכך יהיה גם הפעם. כל הצדדים צריכים להבין שבאזור אין עוד בית ספר שמציע לימוד דו־לאומי ורב־תרבותי".

מהמועצה האזורית גזר נמסר בתגובה כי בית הספר נווה שלום הוא "בית ספר ממלכתי, בדיוק כמו בתי הספר במועצה. לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, בית הספר לא קיבל הכרה כבית ספר ייחודי על אזורי־ארצי. המועצה בונה בית ספר חדש שבו נכללים התלמידים המבקשים ללמוד בנווה שלום. אישור המעבר יפגע משמעותית בתקן בית הספר החדש. אם משרד החינוך יעביר את התקנים (כלומר — התקציב, א"ק) של התלמידים המבקשים ללמוד בנווה שלום לטובת בית הספר החדש במועצה, למועצה לא תהיה התנגדות לאשר לתלמידים לימודי חוץ".

דובר משרד החינוך, עמוס שביט, סירב להגיב על הדברים.


html ראה : משרד החינוך מעמיד למבחן את הדו קיום בבית הספר של נווה שלום


באותו תחום

0 | 5

facebook

PayPal

גרסה לחדפסה

print


Contact

mail.gif, 1 kB


מעקב אחר פעילות האתר RSS 2.0 | מפת האתר | SPIP | Creative Commons License
All original content licensed under a Creative Commons Attribution 2.5 Israel License.