מנזר לטרון, השכן הקרוב ביותר לוואחת א-סלאם – נווה שלום, נוסד בשנת 1890 על ידי נזירים טרפיסטים מצרפת. המנזר ידוע באווירתו השלווה, בייצור היין ובשמירה קפדנית על נדר השתיקה. אחד ההיבטים המעט מוכרים אך המשמעותיים בהיסטוריה שלו הוא תפקידם של נזירי המנזר בהצלת תושבים מהכפר הפלסטיני הסמוך עמואס במהלך מלחמת ששת הימים ב־1967.
המנזר שכן באזור הגבול, בשטח ההפקר שבין ירדן לישראל, ליד הדרך מתל אביב לירושלים. עמואס, או עמאוס, היה כפר פלסטיני המזוהה עם עיירה מקראית שבה, לפי המסורת הנוצרית, הופיע ישו בפני שניים מתלמידיו לאחר תחייתו. במהלך המלחמה נהרסו עמואס והכפרים הסמוכים יאלו ובית נובא על ידי הצבא הישראלי. תושבי הכפר נאלצו להימלט, ורבים חיפשו מקלט היכן שיכלו.
כאשר התרחש ההרס, מצאו עצמם נזירי מנזר לטרון בפני דילמה מוסרית והומניטרית. על אף מחויבותם לנדר שתיקה ולחיי התבוננות, לא יכלו להישאר אדישים לסבלם של שכניהם. במעשה אמיץ של חמלה, פתחו הנזירים את שערי המנזר והסתירו את הפליטים במרתפיו במשך שבוע שלם, סיפקו להם מזון וטיפול, וסירבו להסגירם לצבא.
מעשה זה היה כרוך בסיכון ממשי, שכן המצב הביטחוני והפוליטי היה נפיץ, ופעולתם עלולה הייתה להעמידם בעימות ישיר עם הרשויות. לאחר השבוע, פינה הצבא את תושבי הכפר לרמאללה. האב ג’ון, יחד עם נזירים נוספים, חיפשו אחר הריסות הכפר ומצאו את גופותיהם של 14 פלסטינים. הם ניסו, ללא הצלחה, להביאם לקבורה מכובדת בבית העלמין המקומי, ואספו חפצים, בגדים ורהיטים והעבירו אותם למשפחות הפליטים.
מעשיהם של נזירי לטרון נחרתו בזיכרון כדוגמה לאנושיות בימי מלחמה. נכונותם להגן ולעזור לתושבות ולתושבים שנעקרו מבתיהם משקפת את מחויבותם ארוכת השנים לשלום ולפיוס – יסודות מרכזיים במסורת הנזירית.
מדוע נבחר מנזר לטרון להיכלל בגן המצילים:
סיפור מנזר לטרון והצלת תושבי עמואס בשנת 1967 הוא דוגמה מרגשת לכך שמקום אמונה יכול להפוך למקלט בשעת מלחמה. במיוחד ראוי לציון פועלו של האב ג’ון ז”ל – על חמלתו, עזרתו ותמיכתו החומרית והנפשית שהעניק לאנשים שאיבדו את בתיהם ועולמם. נזירי המנזר, מונחים על ידי עקרונות חיי הנזירות והאמונה, בחרו לעמוד לצד החלשות והחלשים והורישו לעולם סיפור מעורר השראה על אנושיות בזמנים אפלים.
