שארל אזנבור, שנולד בשם שאנור ואגינאג אזנבוריאן בפריז בשנת 1924, נודע ברחבי העולם כאחד הזמרים והיוצרים האהובים והמוערכים ביותר, אך חייו היו גם סיפור של אומץ לב, אחריות מוסרית ומחויבות עמוקה לזכויות אדם. בנם של מהגרים ארמנים — כאשר אמו הייתה ניצולה מרצח העם הארמני — אזנבור צמח מילדות של דלות והתחלות צנועות לתהילה בינלאומית, כשהוא נשאר נאמן לשורשיו ולסיפורו.
במהלך מלחמת העולם השנייה סיכנו אזנבור ובני משפחתו את חייהם כדי להציל יהודיות ויהודים וכן פליטות ופליטים ארמנים בפריז הכבושה. בית המשפחה הפך למקלט עבור נרדפות ונרדפים, והם סיפקו לאלו שנמלטו רשת מסתור, תעודות זהות מזויפות וצורות סיוע נוספות. מעשי הגבורה הללו זכו מאוחר יותר להוקרה בטקס מיוחד שנערך בגן המצילות והמצילים, ביוזמת פרופ’ יאיר אורון מחברי ואדי סאלם–נווה שלום ובתמיכת שגרירות צרפת. בטקס, שבו השתתפו מאות ובהם שגרירת צרפת בישראל הלן לה גל, הוענק לאזנבור פרס מיוחד על אומץ לבו. האירוע כלל גם מופעים מרגשים מאת אחינועם ניני, גיל דור והזמר הארמני אשוט גספריאן.
המוזיקה של אזנבור התאפיינה בקולו העשיר, בהבעה עמוקה ובסיפור־רגש חד פעמי. הוא זכה להשוואות לפרנק סינטרה, ויצר קלאסיקות נצחיות ובהן “La Bohème” ו־“She”. הוא הופיע בשפות רבות, מכר למעלה מ־100 מיליון תקליטים, ונשאר מחובר כל חייו לארמניה — ובמיוחד למאבק על ההכרה הבינלאומית ברצח העם הארמני.
גם בשנות התשעים לחייו המשיך אזנבור להופיע ללא לאות. סיבוב ההופעות האחרון שלו, שנערך ב־2018 — חודשים ספורים לפני מותו — הדגיש את מסירותו המלאה לאמנותו ואת יכולתו להמשיך לרגש קהלים בכל העולם באמצעות קולו, נוכחותו ונושאים אנושיים־אוניברסליים של אהבה, געגוע ואובדן.
מורשתו של שארל אזנבור היא שילוב נדיר של גאונות מוזיקלית ומחויבות הומניטרית עמוקה. הוא ייזכר לא רק כאחד האמנים הגדולים של זמננו, אלא גם כאדם שפעל באומץ רב כדי להגן על חיי אחרים בשעות החשוכות ביותר של המאה העשרים — וכמי שהמשיך, עד יומו האחרון, להשמיע את קולם של קורבנות מלחמות ורדיפות.
מדוע הוענק לשארל אזנבור פרס מיוחד בגן המצילות והמצילים:
החל בימי נעוריו, כאשר משפחתו סיכנה את חייה להצלת בני ובנות אדם נרדפים, ועד הטקס שנערך בואדי סאלם–נווה שלום מעט לפני פטירתו — אזנבור נשאר נאמן לערכי זכויות האדם. הוא השתמש בתהילתו כדי להציג את סיפורם של מי שנפגעו מאסונות המלחמה, ולהזכיר לעולם את חובו כלפי הצדק, האנושיות והזיכרון.
