בלה פרוינד, אישה יהודייה ישראלית חרדית, האמינה שכל חיים הם קדושים וראויים להצלה, ללא קשר למי הם שייכים, והעמידה את ביטחונה האישי על הכף למען אמונה זו.
ב-13 במאי 1992, בתקופה של אלימות ומתח עזים בין ישראלים לפלסטינים, התרחש בירושלים מעשה אומץ יוצא דופן. באותו יום, עידן אל-אפנדי, צעיר פלסטיני בן 21 מקמפ הפליטים דהיישה, ביצע פיגוע דקירה בסמוך לשוק מחנה יהודה ופצע שני נערים יהודים. במהרה התקבץ המון זועם, שהשיל פניו למרדף ונקמה.
בלה, שהייתה עם שתי בנותיה הקטנות, הבחינה באל-אפנדי שוכב פצוע וחסר אונים, והחליטה להגן עליו מפני ההמון. במשך 27 דקות היא עמדה מעליו, מגנה עליו בגופה, וספגה מכות, קללות ויריקות מהקהל הזועם. מעשיה הונחו על ידי מחויבותה העמוקה לערכי קדושת החיים בלימודי היהדות, שלדעתה אוסרים נקמה באדם שכבר אינו מהווה איום.
בסופו של דבר, המשטרה הגיעה והצילה את אל-אפנדי מההמון, תוך עצירתו על פשעו. בלה נפצעה פיזית, אך מעשיה עוררו דיון סוער בחברה הישראלית ובקהילתה החרדית. חלק ראו בה גיבורה מוסרית שמגנה על ערכי האמונה וקדושת החיים, ואחרים הביעו ביקורת.
בלה עמדה מאחורי מעשיה והסבירה כי פעלה לפי הבנתה את ההלכה והאתיקה היהודית, המעמידה את הצלת החיים מעל הכול.
מדוע בלה פרוינד נבחרה להיכלל בגן המצילים:
סיפורה הוא תזכורת מורכבת ואמיצה לקבלת החלטות מוסריות בזמנים של סכסוך. הוא מדגיש את האומץ לעמוד על אמונותיך, גם במחיר אישי וכאב חברתי, וממשיך להוות השראה לכל מי שמאמין בכוחה של מצפון אישי ובחשיבות החמלה, גם מול עוינות קשה.
