שריפות הן עובדה קיימת כאן בוואחת א-סלאם – נווה שלום. כפרנו היפה ומתחם החינוך שלנו מוקפים עצים, ובניין הספרייה נמצא מול הכניסה האחורית ליער אשתאול. עצים אלה מעניקים לנו חיים; ילדינו לומדים מהיער שסביבנו על הקשרים בין צמח, בעל חיים ואדם, וכן על הדרך להתייחס ליער ולדייריו בכבוד. למרות הסיכון, אנו מטפלים בעצים שלנו והם מספקים לנו צל, שירת ציפורים, יופי ואוויר לנשימה.
אך באקלים חצי יבשתי עם גשמים עונתיים, השריפות בלתי נמנעות. בשנה של בצורת ואירועי אקלים קיצוניים, שריפות יער עלולות לצאת משליטה ולסכן את בתינו באופן מיידי.
ב-30 באפריל, ערב יום הזיכרון ויום העצמאות, התלמידים התכוננו לטקס, כאשר נשמעה קריאה ברמקול שכל תושבי הכפר צריכים לפנות את המקום. שריפה פרצה באזור, ובשל רוחות חמות, יבשות וחזקות, האש התפשטה במהירות. הרשויות לא לקחו סיכונים.
המורים פעלו בקור רוח והוציאו את הילדים מבית הספר כיתה אחר כיתה. כשהאוטובוסים המובטחים לא הגיעו, העלו המורים את הילדים לרכביהם והסיעו אותם לכפר השכן תל שחר. ועדת הבטיחות של הכפר נכנסה לפעולה, ודאגה שכל מי שנמצא בכפר פונה בבטחה.
WASNS and neighboring Mesilat Zion were the first two villages to be evacuated
נווה שלום והמושבה השכנה מסילת ציון היו הכפרים הראשונים שפונו באותו יום, והפינוי היה מיידי, ללא אזהרה מוקדמת. תושבי תל שחר הציעו בנדיבות את חדר המועדון שלהם לתושבי הכפר, סיפקו מזון ועזרו ככל האפשר, כולל פעילויות לילדים בזמן שהוריהם צפו בחדשות בדאגה. ברחבי הארץ בוטלו טקסי יום העצמאות. למרות שהשריפות היו תאונות, הסמליות לא נשכחה על אף אחד.
קהילות נוספות היו במצב דריכות, וחלקן פונו מאוחר יותר כשהלהבות יצאו משליטה- כה עזות עד שדילגו מעל כביש בן שישה נתיבים והשאירו אחריהן אפר לבן. הנזירים במנזר לטרון נותרו במקום, סייעו לכבאים ככל האפשר ומצאו מקלט במרתף יין תת-קרקעי כשהלהבות נעשו חמות מנשוא.
למחרת בבוקר, הודיעו שירותי הכבאות לתושבי נווה שלום כי ניתן לשוב לבתים. השריפות שעדיין בערו נדדו לכיוון כביש ירושלים, אך הכפר וסביבתו ניצלו.
התושבים חזרו ומצאו את בתיהם ורכושם שלמים. "האש נעצרה כמה מטרים בלבד מביתנו," אמר מוחמד עבד אלקאדר, שגר בכפר עם משפחתו. "זה היה נס." השריפה השאירה את בית הקברות שחור, וכן גרמה לנזק קל למרכז הרוחני ולגניו. כיפת המרכז הרוחני נצבעה בוורוד בוהק- שריד לחומרי כיבוי אש שהוטלו ממטוסים מעל הכפר.
בסך הכול, בערך 20,000 דונם של יער נשרפו בארץ במהלך 30 השעות שנדרשו לכבאים להשתלט על האש. יום נוסף של ערנות נדרש לנו לכיבוי גחלים ושריפות קטנות. ועדת הבטיחות של הכפר לקחה על עצמה את המשימה לוודא שכל מוקד אש בכפר או בסביבתו יכובה לחלוטין.
כיבוי שריפות קטנות למחרת
תושבי הכפר בדקו זה את זה ואת הנזירים במנזר, ושמחו לגלות כי לא היו נפגעים, אף על פי שניזוק חדר יין ומכבש שמן.
המלחמה עדיין בוערת, הצופרים כבר שלחו אותנו למקלטים מאז שחזרנו לבתינו. האזורים השרופים מזכירים לנו, בין השאר, שהטבע אינו מבחין בין מוסלמים, יהודים ונוצרים. כולנו אוהבים את היערות על האדמה המשותפת לנו, וכולנו מסייעים זה לזה, ללא קשר להתשייכות אתנית או דתית, כאשר הטבע פונה נגדנו, כפי שקרה באותו יום.
ביום ראשון ירד גשם. לעת עתה, אנו בטוחים. החברה העירונית בוחנת כעת את יכולותיה להתמודד עם שריפות בעתיד.
