דיון עיתונות שלום: איך לדבר על שלום

האם קיימת עיתונות שלום? מה ניתן לעשות כדי לשנות את הכיוון של "החדשות" שהישראלים צורכים יום ולילה?

לדיון בשאלה זו, פרויקט עיתונות שלום הפגיש מספר מנהיגים בתקשורת ה"מיינסטרים" ובתקשורת ה"אלטרנטיבית" במפגש מרתק ב-ZOOM בערב ה-30 באוקטובר.

סמאח סלאימה, מוואחאת אל-סלאם – נווה שלום, יוצרת עיתונות שלום, פתחה את המפגש, ואחריה הוצג סרט קצר שהופק על ידי עיתונות שלום – "שלום איננו מילה מלוכלכת" – המשתמש בהומור כדי לשאול אותנו מדוע אנו חוששים לדבר על שלום. (רמז: זה עדיין אינו בלתי חוקי, אך כמעט כאילו זה נגד החוק.)

לאחר מכן התקיים פאנל דיון בהנחייתה של ח'לוד מסאלחה, עיתונאית. השתתפו בו ד"ר איילה פאנייבסקי, חוקרת המתמחה בתקשורת תחת מתקפה, פופוליזם ימני והידרדרות דמוקרטית; מוחמד מג'אדלי, ראש דסק חדשות ברדיו א-נאס ומפרשן בערוץ 12; וחגי מטר, מנכ"ל "שיחה מקומית" ומגזין +972 ומייסד פורום עיתונאים ישראלים נגד המלחמה.

פאנייבסקי דיברה על מחקר שנערך בקבוצתה בחצי השנה הראשונה של המלחמה, שמצביע על מספר מגמות מדאיגות. העיתונות הישראלית המיינסטרימית סובלת, לדבריה, מעיוותים משמעותיים בדרך שבה היא מדווחת על החדשות. מאידך, הם טוענים כי הם מדווחים על מה שהציבור הישראלי רוצה לשמוע. זה יוצר מחזור שבו הציבור הישראלי לא באמת מתעניין, למשל, בהרס בעזה או בהרס בגדה המערבית, בעוד שהחדשות אינן מחויבות לחשוף את העובדות הקשות הללו.

שלושתם ציינו שהבעיה העיקרית היא חוסר מקצועיות בדיווח החדשות, שכולל, לדוגמה, בדיקת עובדות וניסיון לדווח על כל האמת האפשרית, באופן אובייקטיבי ככל האפשר. מג'אדלי הביא כדוגמה את הדרך שבה התקשורת המיינסטרימית מציגה את תושבי עזה – או כתומכי חמאס קנאים, או כפליטים אומללים עם כל רכושם על גבם המבקשים לגימה מים, או כ"תומכים" בישראל שרוצים שהמדינה תמחק את חמאס. התמונה האמיתית מורכבת הרבה יותר, ויצירת סטריאוטיפים כאלה מחזקת נרטיבים סובייקטיביים. הוא הוסיף כי התקשורת המיינסטרימית הפכה נוקשה בדיווחיה ולמעשה חלקית מפוחדת, והוא קיבל באופן אישי אלפי איומים בתפקידו כפרשן פלסטיני-ישראלי בולט בתקשורת העברית.

כמו בשאר חלקי העולם, האמת הפכה ליחסית, ועיתונאים נאבקים, בראש ובראשונה, לשמור על סטנדרטים של אמת.

מטר מצא שהפרסומים שלו, שמטרתם לתת קול לדעות וסיפורים אלטרנטיביים שאינם מדווחים במיינסטרים, פנו בעבר למגוון רחב של קהל, אך כיום נתפסים כחשודים בשמאליותם. הוא תיאר חקירה אחרונה שערך על השימוש בבינה מלאכותית במלחמה נגד עזה. התקשורת המיינסטרימית לא התעניינה בכך, עד שהצוות שלו מכר את הסיפור ל"הגרדיאן" (ומיד לאחר מכן הפך לחדשות גדולות גם בישראל).

"יש לנו צוות קטן מאוד, בעוד שמדורי חדשות אחרים מעסיקים מאות עיתונאים. כולם היו יכולים לעשות זאת, אך הם לא התעניינו," אמר.

בעוד שהיו מעט מתכונים ליצירת סביבה שבה דיווח נרחב, אמיתי ומדויק יכול להתקיים, פאנייבסקי ציינה כי חשוב להמשיך לכוון גם לתקשורת המיינסטרימית וגם לציבור הצורך את החדשות המיינסטרימיות. היו חילוקי דעות לגבי אילו חדשות מותרות או צריכות להימחק, אך בסופו של דבר, כולם הסכימו שהבעיה היא שהסטנדרטים והפיקוח, אם בכלל, מיושמים באופן לא שווה.

בסופו של דבר, אמר מג'אדלי, אם הדיווח יהיה יותר אמיתי ומאוזן, ואם נוכל להציג את כל צדדי הסיפור, ייתכן שנוכל לסלול דרך לעתיד של שלום. זו תהיה, בעיניו, ההגדרה של "עיתונות שלום".