אזזט חבתזגי קידנה, הידועה בכינויה "האחות עזיזה", היא נזירה מאריתריאה שמקדישה את חייה לסיוע הומניטרי לאנשים במצבי פגיעוּת קיצוניים. חוויותיה המוקדמות בארץ הולדתה עוצבו על ידי מלחמות, עקירה ועוני, והעניקו לה תחושת אמפתיה עמוקה ומחוייבות בלתי נלאית לצדק חברתי.
האחות עזיזה היא חברת מסדר הקומבוני – מסדר קתולי שמקדיש את פעילותו לשירות עניים ומוחלשים. דרכה לנזירות ולעשייה ההומניטרית נובעת מתחושת שליחות עמוקה: היא חשה חובה מוסרית לשרת את אלו הסובלים עקב מלחמה, רדיפה ועוני, ובפרט באפריקה. מסלול חייה הוביל אותה למדינות רבות ביבשת, בהן סיפקה טיפול רפואי, חינוך ותמיכה רוחנית לקהילות במצוקה.
בתחילת שנות ה-2000 עברה לישראל, עם עליית מספר מבקשי המקלט מאפריקה, בעיקר מאריתריאה וסודן, שנאלצו לעבור מסע מסוכן דרך חצי האי סיני, שם סבלו מאלימות קשה, סחר בבני אדם, עינויים ופגיעות מיניות. בישראל הפכה האחות עזיזה למרכזית ברשת התמיכה לפליטים אלו. היא עבדה בשיתוף עם המרכז לפיתוח הפליטים האפריקאים (ARDC), רופאים לזכויות אדם וארגונים נוספים, וסיפקה סיוע קריטי הכולל טיפול רפואי, ליווי נפשי וייעוץ במימוש זכויות. נוכחותה העניקה לפליטים תחושת ביטחון, חמלה ותמיכה ישירה בשיקום חייהם בכבוד.
במדינה שבה יחס הרשויות לפליטים היה לעיתים עוין או אדיש, האחות עזיזה הייתה קול מוסרי ברור, המגן על נפגעות ונפגעים. גישתה ההוליסטית שילבה סיוע מעשי, ריפוי נפשי ותמיכה רוחנית, תוך התחשבות ברקע התרבותי והדתי של כל אדם. היא חיזקה את כוחם של הפליטים, העניקה להם תקווה וביטחון עצמי, ותרמה באופן משמעותי להשתלבותם בחברה.
מעבר לפעילותה הישירה, האחות עזיזה פעלה להעלאת המודעות הציבורית, קידום שינויי מדיניות ומאבק בסטיגמות כלפי פליטים. היא האמינה בחשיבות החמלה והאנושיות בהתמודדות עם סוגיות מורכבות של הגירה ומקלט.
היא זכתה להוקרות רבות, ובהן פרס ביום הבינלאומי למצילי אנושות בגן המצילים של GARIWO. על אף ההכרה הציבורית, היא נותרה צנועה, ותמיד רואה בעבודתה שליחות פשוטה אך עמוקה – להושיט יד, לרפא ולכבד את האנושיות שבכל אדם ואדם.
מדוע נבחרה האחות עזיזה להיכלל בגן המצילים:
עבודתה עם מבקשי מקלט במצוקות הקשות ביותר מהווה דוגמה מעוררת השראה לכך שאדם אחד יכול להשפיע על חייהם של אלפים – באומץ, חמלה ומסירות.
