אתר מסיבת המוזיקה "נובה" והקיבוצים שבגבול רצועת עזה, שם נטבחו 1,200 אזרחיות ואזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר 2023, מהווים חלק מפסיפס יישובים הכולל גם קהילות בדואיות רבות. על אף שהבדואים מוסלמים וחווים אפליה מתמשכת, באותו יום כולם היו קודם כל בני אדם. מספר בדואים סיכנו את חייהם בניסיונות דרמטיים להציל צעירים וצעירות ממסיבת נובה וחברי וחברות הקיבוץ. להלן כמה מהסיפורים הבולטים שלהם:
אסמאעיל אלקרנאווי מעיר הבדואית רהט, מנהל חדר האוכל בקיבוץ בארי, הפך, יחד עם משפחתו, לגיבור בוקר אחד טראגי. בן דודו הישאם ואיה מיידן, חברת קיבוץ שיצאה לרכיבת בוקר, נלכדו באש הצולבת בעת שניסו להימלט מהירי ומההתקפה. אסמאעיל, יחד עם אחיו מחמוד ובני דודיו, הפגין אומץ יוצא דופן וסיכן את חייו כדי להגיע אליהם ולהצילם. למרות הסכנה העצומה, שכללה ירי ישיר, הצליחו לנווט בין הכאוס ולחלץ לא רק את איה והישאם, אלא גם מספר אנשים נוספים שנמלטו. פעולתם נבעה מתחושת חובה מוסרית עמוקה וסירוב מוחלט לנטוש את הנזקקים, גם במחיר חייהם. הם אף נתקלו בחשד מצד חיילים ישראלים, שחשדו בהם תחילה כמחבלים, ורק לאחר שאיה יצאה מהרכב וביקשה מהם שלא לירות נמנעה טרגדיה. החלטתם האמיצה להציב את הצלת החיים מעל בטחונם האישי הופכת את משפחת אלקרנאווי לדוגמה יוצאת דופן של אומץ לב ברגעי משבר.
יוסף זיאדנה, נהג מיניבוס מרהט, הפגין אומץ לב ואנושיות יוצאי דופן במהלך מתקפת חמאס. בוקר אחד זה, הסיע קבוצה של צעירים וצעירות יהודים למסיבת נובה. כשהתבררה חומרת המתקפה וקיבל קריאות מצוקה מנוסעי המיניבוס, לא היסס – חזר לשטח למרות הסכנה. רכבו נורה, אך יוסף הצליח להציל כ-30 אנשים, כולל פצועים ופצועות, ולהוציאם אל אזור בטוח. ידיעתו את השטח אפשרה לו לנווט בשדות ולהימנע מסכנות נוספות, תוך שהוא מוביל אחרים בבטחה. חלק מהתגובות למעשהו היו מעורבות: בעוד רבים שיבחו אותו, אחרים גינו את סיועו ליהודים, מה שמלמד על המורכבות והקשיים שבחייו. אף על פי שעבר טראומה נפשית וסבל מחוסר שינה בעקבות האירוע, יוסף עומד איתן, גאה בהצלחתו ובהצלת החיים, בעודו מתאבל על האובדן האישי שנגרם לו עקב הסכסוך המתמשך.
ג'מאל ורקה, מתנדב לחילוץ והצלה, היה בין הראשונים שהגיעו לזירת מסיבת נובה. תחת אש ובסיכון אישי גבוה, חילץ כ-100 חוגגים וחוגגות מהתופת. פעולתו חרגה מעבר לכל חובה והייתה ביטוי למחויבות עמוקה להצלת חיים ולערכים אנושיים. גבורתו ותעצומות נפשו בשעת משבר הן תזכורת עזה לחשיבותו של תפקידם של מתנדבים ומתנדבות בזמן חירום, כאשר כל שנייה קובעת.
אמר אבו סבילה, בן 25 מהכפר הבדואי אבו תלול, הפגין אומץ לב מסמר שיער בשדרות. נשוי ואב לשניים, בחר להישאר ולהושיט יד לעזרה, על אף הפצרות אביו לעזוב את האזור. אמר ליווה את עודיה סויסה ושתי בנותיה הקטנות, אך בדרכם נתקלו במחבלים – אמר ועודיה נהרגו. הקרבתו ממחישה את גבורתו ואת מחויבותו להצלת חפים וחפות מפשע. זכרו חי בלב משפחתו ובקרב אלו שניסה להציל.
חמיד אבו ערער, בדרכו עם אשתו פאטמה ובנם בן השמונה חודשים, נתקף על ידי חמושי חמאס. פאטמה נרצחה, וחמיד, בנחישות יוצאת דופן, הסתתר עם בנו בארון חשמל קטן. כשהבחין שהמחבלים משתמשים במקום כמארב לחיילים, יצא החוצה, חשוף, כדי להתריע על הסכנה – פעולה שהצילה חיי חיילים נוספים. גבורתו בשעת אבל קשה היא סמל לאומץ לב ולנתינה עצמית.
"האסלאם שלנו מנוגד למה שעשו הטרוריסטים"
למה נבחרו בדואים אלו להיכלל בגן המצילים: כל אחד ואחת מהם מהווים עדות חיה לאנושיות משותפת, גם כשהם חיים בתנאים קשים, ללא הגנה או סיוע ממשלתי. מעשיהם מעוררים השראה – לא רק בשעת משבר, אלא גם כאבן דרך לעשייה יומיומית למען שיפור חיי שכנים ושכנות.
