גלריית אואזיס לא הקימה אף תערוכה מאוקטובר עד מאי, שכן איחוד אמנים פלסטינים ויהודים, כמו גם ההתמודדות עם הרגשות הנוראיים שהוטלו עלינו, היה מאתגר במיוחד. אבל דיאנה לא הפסיקה לעבוד ולחשוב על תערוכה שתוכל לדבר לא רק על זוועות, אלא גם על שלום ועתיד טוב יותר.
אחד הפרויקטים בהם השתתפנו היה פרויקט סיאטל. תלמידי בית הספר היסודי בחרו יצירות שיצרו בסטודיו לאמנות ושלחו אותן לתערוכה מעבר לים. יצירות האמנות הללו ביטאו אופטימיות ותקווה, והרגשנו את החשיבות של הצגת השקפותיהם החיוביות של הילדים הללו באמצעות עבודתם היצירתית.
דיאנה שלופי-ריזק הייתה אוצרת אורחת של תערוכת תמונות מיוחדת בנצרת: "נצרת דרך עיני צלמיה". התמונות נלקחו מספר, "זיכרון חזותי", שנכתב על ידי ד"ר חאלד עוואד, מנהל האגודה לשימור תרבות ומורשת בנצרת. התמונות הראשונות צולמו על ידי צלם מקומי בסוף המאה השמונה עשרה, כך שבמובן מסוים, היקף התערוכה הוא של השלטון העות'מאני, הנכבה והשלטון הצבאי. התמונה האחרונה צולמה בשנת 1967.
פתיחת התערוכה, ב-17 במאי "בסינמנה" בנצרת, כללה הקרנה של סרט תיעודי "צלמי פלסטין", מאת חברת הכפר מרווה טיבי ג'בארה, שהופק עבור אל ג'זירה.
דיאנה: "ראיתי זאת כהזדמנות להפנות תשומת לב לכפר שלנו ולגלריית אואזיס לאומנות . נצרת היא עיר הולדתי; בעלי ואני נולדנו שם, ושורשי המשפחה שלנו מגיעים עד ראשית המאה השש עשרה. זהו מקום של זיכרונות יפים ונהדרים."
גלריית אואזיס לאומנות שימשה כרקע לתערוכה שנפתחה ב-1 ביוני. התערוכה, בחסות בית הספר לשלום, נקראה "מיש עוואדי – חריג", והיא הציגה סדרת תצלומים שצולמו על ידי נשים פלסטיניות בעיר לוד, המציגות את העיר ומדגישות את העוול הסביבתי הפוגע בסביבת חייהן.
התערוכות נעו בין צילומי ילדים מסיאטל, צילומים היסטוריים בנצרת וצילומים עכשוויים מלוד
