השנה, כמו בכל אחת מ־40 השנים האחרונות, הובלה כיתה א’ חדשה לבית הספר. תלמידי הכיתה הראשונה כבר הספיקו להכיר את מורותיהם, וכעת צעדו עם אחת מהן דרך קשתות מעוטרות בסרטים, לאורך השטיח האדום המוקף משני צדדיו בתלמידי כיתה ו’.
תלמידי כיתה ו’ קיבלו את פניהם בבית הספר, ונשאו דברים בפני קהל בית הספר, הצוות וההורים בעברית ובערבית. ילדים עם אחים ואחיות קטנים שנכנסו לכיתה א’ עלו לבמה להעביר את ברכותיהם.
המנהלת נעמה אבו דלו קיבלה את פניהם ואיחלה לכולם שנה של שלום והישגים לימודיים, שנה של למידה משותפת ומשחק משותף, ושנה של התמודדות עם אתגרים ופריחה.
הטקס כלל איחולים מראש מנהל אגף רווחת הילדים במועצה המקומית, שיר מכיתת ד’, ולבסוף, סיפר ניר שרון, המנהל המשותף של המוסדות החינוכיים, לילדים ולמשפחותיהם כי לפני 40 שנה, התחיל בית הספר עם 11 ילדים בלבד.
הוא הזכיר לכולם כי במשך השנים שימש בית הספר היסודי כסוג של בועה — במובן החיובי של המילה — של שיתוף, חיי שותפות ושלום, והוא ימשיך בכך גם בשנה הקרובה, לא משנה מה יקרה מחוץ לבועה היקרה שהצוות והילדים שואפים לשמור. ״כעת אתם, כמו אז, התקווה שלנו לשלום,״ אמר להם.
