אמנים:
עבדאללה כנען, דן רייזנר, קרים אבו שקרה, שרה בנינגה, שירין מנאסה, ורד גרשטנקורן, בנוסף לאוצרת, שחזונה נובע ממקום של כאב.
דיאנא שלעופי-ריזק, אוצרת התערוכה: "מטרותיה ושאיפותיה של גלריית אואזיס הן להגיע לכל אדם במדינתנו ומסביב לעולם, ולכן היה ברור מההתחלה שלא אארח תערוכה חד־לאומית — פלסטינים או יהודים בנפרד. במקום זאת, בחרתי לחכות עד ששני הצדדים יהיו רגועים יותר, מחודשים, וחלקם יהיו מוכנים לשוב לרוח של חיבור משותף. תקופה זו חיזקה את החלטתי ואת מחויבותי.
מאז תחילת המלחמה הנוראית הזו, אני מחפשת גם אמנים משני הצדדים שנהרגו או נפגעו קשה, שעולמם נהרסרגשית או פיזית. חלקם היו מוכרים לי, גם אם רק דרך פייסבוק.
הזמן עבר לאט, בכאב ובאופן הרסני. בכל פעם שבחרתי שם לתערוכה הקרובה, מצאתי את עצמי מחליפה אותו באחר — דומה או שונה במשמעות — מה שהותיר אותי מרוקנת עוד יותר."
זוהי תקופה של הרס שחווינו ועדיין חווים…. תערוכה זו רצופה אתגרים, ספקות ושאלות… האחריות שלנו אינה להיכנע, אלא להישאר יחד למען האנושות והאתיקה הנשקפים מן האור האמיתי.
אז ספטמבר ביקרו בתערוכה מבקרים רבים, גם ללא פתיחה רשמית. בתקופה זו המשכתי להוסיף חלקים מסוימים, אך עם התמשכות המלחמה הוחלט להפסיק בכך ב־15 בנובמבר תארח הגלריה את צוות בית הספר היסודי, יחד עם שני מנחים מבית הספר לשלום. התערוכה מספקת להם מרחב לעסוק בנושאים עכשוויים ברמה אישית, פוליטית וקונספטואלית בסביבה בטוחה — ביטוי נוסף לשיתוף הפעולה המשותף
שיחת גלריה וסיכום התערוכה התקיימו ב־22 בנובמבר 2024.
