האסיפה השנתית הכללית (AGM) כמעט ולא התקיימה השנה. כאשר רקטות איימו מכל עבר וללא אופק לסיום המלחמה, הנהגת המוסדות החינוכיים של וואחת א-סלאם, נווה שלום, החליטה לבטל אותה פעם נוספת.
אז נכנסה לתמונה עמותת הידידים הבריטית והציעה לארח את האסיפה בלונדון.
בתחילה עלו אתגרים: עלויות הטסת צוות ואירוחועוד יותר חשוב, תכננו לפתוח רשמית במהלך האסיפה את בניין בית הספר לשלום המשוחזר, להביא את המשתתפים למרכז השפה בבית הספר היסודי ולבוסתן הידידים לטקס זיכרון. כיצד היינו משיגים את אותו הדבר מלונדון?
עם זאת, ההצעה הנדיבה ביותר מבריטניה כללה יתרונות. ראשית, לרבים היה קל יותר להגיע ללונדון מאשר לכפר. בנוסף, אביר, מנהלת הידידים האמריקאים, שלא הורשתה להיכנס לישראל, הצליחה להצטרף לאסיפה בלונדון. על אף שההיבט הטכני, שמתבסס בדרך כלל על מתקני הכפר, היה מורכב, מנהלת עמותת הידידים הבריטית, טל ארוסמית', לקחה על עצמה חלק ניכר מהתכנון. בנוסף, עמותות הידידים השונות סייעו במימון העלות להבאת צוות הכפר ללונדון.
במשך יומיים בנובמבר, נפגש צוות בן שישה נציגים מוואחת א-סלאם- נווה שלום עם 25 חברי עמותות הידידים מאירופה ומארה״ב במרכז לונדון. הם נפגשו לדון בחינוך לשלום בזמן מלחמה, ולחגוג 40 שנות חינוך לשלום ב- וואחת א-סלאם- נווה שלום. עבור חלק שהיו מחוברים לוואחת א-סלאם- נווה שלום במשך שנים רבות, זו הייתה תזכורת למחויבותם הארוכה למטרה שלנו.
במקום ביקורים במוסדות החינוך, המשתתפים קיבלו כרטיסי ברכה עם תמונות מנופי הכפר; צפו בקטעי וידאו מבית הספר היסודי ובבית הספר לשלום; ראו מצגות שהועברו על ידי הצוות בזום.
ד"ר אריאלה בארי בן ישי, יו"ר עמותת המוסדות החינוכיים של וואחת א-סלאם-נווה שלום, פתחה את האירוע במצגת על הגישה שלנו לחינוך לשלום בזמן מלחמה. מבין הדוברים הנוספים ד"ר רועי סילברברג, מנהל בית הספר לשלום, נעמה אבו דלו, מנהלת בית הספר היסודי, סמאח סלאימה וניר שרון, מנהלים שותפים של המוסדות החינוכיים, שפתחו וסגרו בנאומים על 40 השנים האחרונות- חזון, תקציב ותכניות. ג'ודי הלפר, מצוות התקשורת והפיתוח, הובילה סיור מודרך בפרויקט המצילים, בעוד שהכפר, גלריית אואזיס, המרכז הרוחני ו־נאדי היו הנושאים המרכזיים בסבב שיחות בזום.
שיא האירוע היה המצגות של עמותות הידידים. בהן ראינו את מגוון שיטות גיוס הכספים שבהן כל אחת מהן משתמשת. המפגש היווה השראה והעלה רעיונות לשיתוף פעולה נוסף.
את הארוחה בלילה השני אירח יו"ר עמותת הידידים הבריטית, לורנס ברס, במועדון הליברלי הלאומי. לאחר השמפניה, כשישבנו בחדר האוכל הפרטי, העניקה סמאח סלאימה, , מדליית זהב לסר אנדרו ברנס, היו"ר הקודם של עמותת הידידים הבריטית. סר אנדרו סיפר מעט על האופן שבו עבודתו הדיפלומטית חיברה אותו לכפר ולתמיכה בפעילותו. לורנס ברס קיבל תעודת הוקרה על תרומתו לאירוע.
משתתפי האסיפה חזרו לבתיהם, אך המשיכו לכתוב. .
אביר כתבה: "מאז שהצטרפתי לעמותת הידידים של וואחת א-סלאם-נווה שלום ב־2006, נהגתי להמתין לקולגות ולחברי הדירקטוריון שלי כדי לשתף אותי בכל הסיפורים ולתת לי תובנות על האסיפה אך השנה המצב התהפך. הדירקטוריון שלי מחכה שאשתף אותם בסיפורים ואגיש להם דו"ח. אני יודעת שעזבתי עם כל כך הרבה זיכרונות טובים ויהיה לי הרבה מה לחלוק איתם. אך החשוב מכול עבורי הוא האהבה וכל החיבוקים החמים והרגשות הכנים שחוויתי בימים הללו. תודה!"
אולה, מנהלת עמותת הידידים הגרמנית, כתבה: "אני עדיין מעכלת ומעבדת את כל החוויות המרגשות, המעודדות והמעצימות שחוויתי איתכם באסיפתנו… מי ייתן ומאמצינו המשותפים יובילו לעידוד ותקווה."
