בעוד שרוב התערוכות ב-Oasis Art Gallery הן תערוכות קבוצתיות,המציגות זו לצד זו עבודות של אמנים ואמניות פלסטינים ויהודים-ישראלים, שתי התערוכות האחרונות היו תערוכות יחיד – האחת של אמנית יהודייה והשנייה של אמנית פלסטינית.
דורית בת שלום: בדרך שבין אבל לתקווה
עם הכניסה לגלריה נגלה קיר ארוך, שעליו תלויות בצפיפות תמונותבשחור-לבן, עם נגיעות צבע שנוספו בתהליך הדפסה מיוחד –על נייר דק דמוי עור. הן תלויות על חוטים בעזרת אטבי כביסה. אנו ניצבים בתוך יצירה הנמצאת בתהליך מתמשך. הצילומים, הנראים כמו פסלים המזילים דמעות או מאבדים גושי בטון, יוצרים רצף שבו הצבעים של עבודה אחת מתמזגים בצבעים של העבודה הבאה, ולוקחים את הצופה למסע רגשי.
בת שלום, פעילת שלום וחברה של הגלריה מאז הקמתה, יצרה את העבודות במהלך שנות המלחמה. אוצרת הגלריה, דיאנה שלופי ריזק, כתבה:
"רוב העבודות האמנותיות הן ביטוי לאבל, לכאב, לכעס, לבושה, לצער ולשבר שחוותה דורית בת שלום במהלך שנות המלחמה. דורית הבינה שלא תוכל לשמר את החזון שלה מבלי לעבור דרך השבר המוחלט של אותה תקופה ושל החוויות שליוו אותה לאורך כל חייה."
מפסלים המוצגים בתנוחות של קינה, או מאיברים פנימיים שהפכו לאבן, אנו מגיעים לקיר עם דימויים של עיניים, ולבסוף לשני ציורים בגודל מלא של נשים פלסטיניות צעירות – ראש עם פרפר, וקולאז' שליו שממנו מציצים פניה של האמנית. בסיור קצר בגלריה אפשר לחוות את מאבקה של אמנית אחת, המתבוננת פנימה ויוצאת למסע הרואי – בשחור-לבן ובצבע – מן הצער אל התקווה, שאותה אנו רואים במבטים השקטים והמושפלים של הנשים על רקע צהוב ומעוטר, ובקולאז' העליז.
התערוכה נסגרה בסוף ינואר. האמנית עצמה לא יכלה להגיע לשיח שנערך לרגל סיום התערוכה, אך רבים אחרים הגיעו לאירוע.
רָאִידָה אדון: מבט על החייםנפתחה ב-5 בפברואר. אדון היא אמנית רב-תחומית, במאית ושחקנית. היא נולדה וגדלה בעכו, בוגרת האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, וכיום מתגוררת בצרפת. היא נעה בין העולם האירופי המודרני, העולם היהודי-ישראלי והעולם הפלסטיני העקור, ובעבודתה היא מראה לנו פירוש הדבר להשתייך לתרבויות רבות – ובה בעת לא להיות שייכת לאף אחת מהן לחלוטין.
בעוד שחלק גדול מהעבודות המוצגות בגלריה נראות במבט ראשון כבעלות סגנון איורי כמעט נאיבי, או שואבות נושאים מציורים ידועים, במבט שני מתעוררת מול העבודות הצבעוניות תחושת אי-נוחות. לאדון יש מסר עבורנו: היא מושכת אותנו פנימה, רק כדי לחשוף את המורכבות והמתח בחייה – וגם בחיינו – ואת העומק הרב הטמון בכל יצירת אמנות.
עם זאת, העבודה, במובן מסוים, דווקא מעצימה ומרוממת, משום שהיא פונה אל רגשותינו. בה בעת, באמצעות שפתה האמנותית, אדון ממשיכה להזמין אותנו להטיל ספק במציאות שלנו.
שלופי ריזק כותבת:
"רָאִידָה אדון מציגה את הפחד ואי-הנוחות שחווים שני העמים החיים בארץ, תוך שהיא מבהירה שאינה מוכנה להזדהות באופן מלא עם אף אחד מהם. בתוך הקומפוזיציות אפשר לזהות גם את תחושות המחויבות והאחריות שלה כלפי הנשיות והאנושיות. ההשפעה הרגשית של העבודות גורמת לנו להזדהות איתן, לאפשר להן לגעת בליבנו ולחוות אימה, התבוננות פנימית ואהבה."
התערוכה פתוחה עד חודש יוני, בתיאום מראש.
